מארי קירי וגילוי הרדיום הקטלני

דוד: פריז, 1902, שעת לילה מאוחרת. מארי ופייר קירי חוזרים אל סככת עץ קרה ששימשה בעבר חדר נתיחה, ומשמשת להם כעת מעבדה. על מדפי העץ בחושך עומדות צלוחיות קטנות, ובהן מלחי רדיום שבודדו במשך שנים של עבודה. הם זוהרים באור כחלחל חיוור. ארבע שנים קודם לכן איש לא ידע שהיסוד הזה קיים.

אליסון: הפיזיקאי הצרפתי אנרי בקרל גילה ב-1896 במקרה שמלחי אורניום פולטים קרינה בלתי נראית. הקרניים האלה לא היו זקוקות לאור שמש כדי להיווצר, והן החשיכו לוחות צילום שהיו עטופים בנייר שחור ואטום לחלוטין. בקרל דיווח על התופעה, אך רוב הקהילה המדעית באותה תקופה עסקה בתגלית אחרת לגמרי, קרני הרנטגן, והתעלמה מן התופעה המוזרה של האורניום.

דוד: מי שלא התעלמה הייתה מארי קירי. היא הגיעה לפריז מפולין כדי ללמוד בסורבון, וחיפשה נושא למחקר הדוקטורט שלה בפיזיקה. התופעה שבקרל תיאר נראתה לה כמו חידה יסודית במבנה החומר. לצורך המדידות היא השתמשה במכשיר שבנה בעלה, פייר קירי, יחד עם אחיו: אלקטרומטר, מכשיר רגיש שמודד זרמים חשמליים זעירים שנוצרים באוויר כשקרינה עוברת דרכו. מארי בדקה באופן שיטתי שורה ארוכה של מינרלים ותרכובות כדי לברר אם עוד חומרים פולטים קרינה כזאת.

אליסון: כשבדקה את עפרת האורניום הגולמית, מינרל כבד וכהה שמכונה פיצ'בלנד, היא גילתה שהקרינה הנפלטת ממנו חזקה בהרבה מזו של אורניום טהור. מבחינה מדעית, זה לא היה אמור לקרות: אם האורניום הוא מקור הקרינה היחיד בסלע, שום עפרה אינה יכולה לפלוט יותר קרינה ממתכת האורניום עצמה. המסקנה שלה הייתה ברורה: בתוך העפרה מסתתר יסוד חדש, שאיש לא הכיר, והוא פולט קרינה בעוצמה גבוהה בהרבה. היא טבעה מונח חדש כדי להגדיר את התכונה הזאת של פליטת קרניים מתוך החומר: רדיואקטיביות.

דוד: בשלב הזה פייר קירי הניח את מחקרי הגבישים שלו והצטרף לעבודתה. הם קיבלו אישור להשתמש בסככה רעועה בבית הספר לפיזיקה ולכימיה בפריז. המקום היה לוהט בקיץ וקפוא בחורף, בלי אוורור מתאים, ושם הם החלו בעבודה פיזית מפרכת. הם קיבלו טונות של פסולת עפרה ממכרות באוסטריה, הרתיחו אותה בדודי ברזל גדולים, סיננו, המיסו וביצעו אינספור תהליכי גיבוש כדי להפריד את החומרים הפעילים.

אליסון: ביולי שנת 1898 הם בודדו משקע ראשון שהכיל יסוד חדש, ומארי קראה לו פולוניום, על שם מולדתה פולין. חמישה חודשים לאחר מכן, בדצמבר, הם מצאו ראיות לקיומו של יסוד שני, פעיל עוד יותר, וקראו לו רדיום, מן המילה הלטינית לקרן. אלא שהרדיום נמצא בעפרה בריכוזים מזעריים. נדרשו להם עוד ארבע שנים של עבודה מתישה כדי לזכך טונות של עפרה ולקבל, בשנת 1902, עשירית גרם אחת בלבד של רדיום כלורי טהור. הכמות הזו הספיקה כדי לקבוע את המשקל האטומי שלו ולהוכיח שהוא אכן קיים.

דוד: הרדיום התגלה כיסוד בעל רדיואקטיביות חזקה פי מיליונים מאורניום. הוא פלט חום באופן קבוע, ועוצמת הקרינה שלו גרמה לאוויר סביבו להאיר בחושך באותו זוהר שראו בסככה. התגלית עוררה הד עצום. בשנת 1903 הוענק פרס נובל לפיזיקה לאנרי בקרל ולפייר קירי. שמה של מארי לא נכלל תחילה ברשימת המועמדים. רק לאחר שפייר דרש במכתב לוועדת הפרס להכיר בחלקה המרכזי במחקר, צורף שמה. כך הפכה מארי קירי לאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל.

אליסון: שלוש שנים לאחר מכן הכה בהם אסון. באפריל 1906, כשחצה רחוב גשום בפריז, פייר קירי החליק, נדרס תחת גלגלי כרכרה ונהרג במקום. מארי נותרה לבדה עם שתי בנות צעירות ומעבדה לנהל. היא מונתה למלא את מקומו כפרופסור בסורבון, האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד כזה בצרפת, והמשיכה במחקר. היא הצליחה לבודד רדיום כמתכת טהורה, ובשנת 1911 זכתה בפרס נובל שני, הפעם בכימיה. היא האדם היחיד בהיסטוריה שזכה בשני פרסי נובל בשני תחומים מדעיים שונים.

דוד: בינתיים הפך הרדיום ללהיט עולמי. ברפואה הוא הראה תוצאות ראשונות בהשמדת גידולים סרטניים, בטיפול שנודע כרדיותרפיה. אך במקביל התפתח סביבו שיגעון מסחרי מסוכן. יצרנים הוסיפו רדיום למשחות שיניים, לטוניקים, למים ולשעוני יד כדי שהספרות יזהרו בחושך. פועלות במפעלים, שנודעו לימים כבנות הרדיום, ליקקו מכחולים טבולים בצבע רדיום כדי לחדד אותם. איש לא הבין אז שהקרינה המייננת פוגעת בתאי הגוף והורסת את מח העצם, ועשרות עובדות חלו ומתו בייסורים.

אליסון: גם מארי קירי שילמה את המחיר. במשך עשרות שנים היא נשאה מבחנות עם חומרים רדיואקטיביים בכיסיה ושמרה אותם במגירות שולחן הכתיבה שלה, בלי מיגון ובלי להבין את הסכנה המצטברת. היא סבלה מעייפות קשה, מכוויות באצבעות ומפגיעה בראייה. בשנת 1934 נפטרה בגיל שישים ושש ממחלת דם, אנמיה אפלסטית, שנגרמה קרוב לוודאי מחשיפה ממושכת לקרינה מייננת. מחברות המעבדה של מארי קירי רדיואקטיביות עד היום. הן שמורות בקופסאות מיוחדות מצופות עופרת בספרייה הלאומית של צרפת, וכל חוקר שמבקש לעיין בהן נדרש לחתום על כתב ויתור על תביעות בשל הסיכון הבריאותי. תודה שהאזנתם.

דוד: הפרק הזה נוצר בפודקאסטרי. אפשר למצוא אותנו בכתובת פודקאסטרי דוט אפ.